מעודה נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

החלטה

בקשה  לתשלום תכוף בהליך שלפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") ותקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים) התשמ"ט – 1989 (להלן: "תקנות התשלומים התכופים"). לצורך הדיון בתשלום התכוף המשיבים לא חולקים על החבות אלא על הזכאות לתשלום ועל שיעורו.

הרקע  העובדתי

המבקש, יליד 9.6.54, נפגע ביום 6.12.09 באירוע המהווה לטענתו תאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה כנהג במשאית. הוא ניזוק בעיקר בכף רגל שמאל משבר פריקה, אושפז ונותח מספר פעמים, טופל כמפורט בתיעוד רפואי רב שצורף לתביעה העיקרית. בקשתו לתשלום התכוף, הוגשה  ביום 23.3.12  (בחלוף כשנתיים ושלשה חודשים מעת התאונה) לאחר שכבר נקבעה לו לצמיתות, נכות לפי דין בשיעור 14.5% על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המ.ל.ל") שהכיר בו כנפגע עבודה. הנכות הועמדה  לאחר הפעלת תקנה 15 על שיעור של 19% לקביעת הנכות הצמיתה קדמה קביעת נכויות זמניות בשיעור גבוה יותר. לתקופות שנמשכו גם בשנת 2011  (50% ו-40%).

לפני התאונה, עבד כנהג משאית שכיר הרוויח כ- 8,500 ₪ (נטו) והוצאותיו היו כ-11,000 ₪ (דהיינו בגרעון של כ-2,500 ש"ח). אציין שראיתי תלוש  שכר אחד אך גם שדווח למ.ל.ל על שכר רבע שנתי של 33,996 ₪.

לאחר התאונה,לא שב לעבודה הקודמת  והתקיים מקצבת נכות של 2,200 ₪ שנתנה עקב תאונה קודמת.   ביום 28.6.10 כתב מכתב התפטרות וציין בין היתר, שלא מצא משרה אחרת, ואת היזקקותו לפיצוי פיטורין. הבקשה גילתה שקיבל לאחר התאונה תשלום תכוף של 11,000 ₪ בלבד.

לגרסתו, עקב התאונה הפגיעה בהכנסות והעלייה בהוצאות, נקלע למצב כלכלי קשה. מנהל הבנק שלח מכתב התראה ונושף בעורפו עקב הפרת הסדר חוב (אך כאמור גם לפני התאונה הוצאותיו חרגו מהכנסותיו).

המשיבה התנגדה גם מסיבות אלה: א.לבקשה לא קדמה דרישה פורמאלית ב. לא צוין מי בני המשפחה שפרנסתם עליו ולפי הגילאים המדובר בבגיריםג בנוסף לתשלום התכוף שקיבל קיבל תשלום נוסף של 14,000 ש"ח ביום 24.12.10 (הוצגה  אסמכתא) ד. המבקש לא פרט נאמנה את מקורות פרנסתו שכללו בנוסף לתשלום התכוף שלא הזכיר תגמולי מ.ל.ל שהסתכמו לטענתה ב182,214 ₪.

לכך הגיב המבקש באשור שקיבל סכומי כסף שונים מהמוסד לביטוח לאומי ומהמשיבה, אך שאינם משתווים לשכר העבודה שהיה מרוויח אלמלא התאונה.

בדיון                                                              

המבקש נחקר נגדית. הדגיש צורך דחוף בתשלום אך גילה, בתגובה לשאלות,מידע חדש נוסף על הכנסות שלא פורט מלכתחילה בכתובים. בין היתר אמר כדלהלן: א. לאחר שלא שב לעבודתו הקודמת, ניסה להשתלב אצל מעבידים אחרים ונדחה. ב. עבר לדירה שדמי השכירות בגינה זולים ב-500 ₪ ומגיעים ל-3,500 ₪ בחודש אך לאחר התאונה צבר חוב של 10,500 ₪ עקב פיגור בתשלום בגין שלשה חודשי שכירות .זאת בנוסף לסכום של 3,000 ₪ להפרת הסדר עקב אי תשלום לבנק. ג. מצבו הכלכלי גרם לבעיה מול נושים. ד. עם זאת אישר שגם לפני התאונה כי היה פער של כ-2,500 ₪ בין שכרו לבין הוצאותיו. ה אישר שלאחר התאונה  כבר  קיבל פיצוי פיטורין של 43,000 ש"ח שלא צוינו במסמכים בכתב שהוגשו לעת הבקשה לתשלום תכוף. ז. קיבל דמי אבטלה שהסתבר שהם כ-17,500 ₪. ו. התאונה קודמת בגינה זכתה ב 2200 ₪ גרמה לו ל60% נכות ומשום מה לא נזכרה במפורש בבקשה לתשלום תכוף לדבריו דובר בתאונה שלא הייתה תאונת דרכים ולפיכך לא נזכרה בתצהיר בריאות שנוסח באופן "מצמצם" המתייחס רק לתאונות דרכים קודמות ושלא נכתב העל טופס הזהה לטופס 2 לתקנות המומחים. בדיון הוצעה לפנים מהדין, הצעה לתשלום של 19,000 ₪ ל12 חודשים. המבקש הסכים והמשיבה דחתה ומכאן הצורך בהכרעה לפי הדין.

ב"כ המבקש טען לזכות לתשלום תכוף בסך 30,000 ₪ בתוספת שכ"ט. זאת, גם לרקע פער ברמת המחיה וחשש מפינויו מהדירה .לדבריו הכשרתו היחידה היא כנהג משאית ,ולאחר תאונת הדרכים נבצר ממנו לחזור למעגל העבודה ,כנהג שעבודתו פיסית בעיקרה, או לעבודה אחרת חרף מאמצים שעודם נמשכים.

ב"כ המשיבה ציינה גם שלטעמה חל שיהוי כי תביעה הוגשה בחלוף שנתיים מאז התאונה.לשיטתה אין מניעה בנכותו הצמיתה מחזרתו לעבודה (אף שהודתה בקיום נכות זמנית גבוהה יותר) בנוסף הדגישה סכומים לא מבוטלים שקיבל ולא צוינו בבקשתו אי דיוקים מצידו ושלא הוכר כ"נכה נזקק". הצדדים הגיעו להסכמה לגבי סכומים ששולמו עד היום.

 ההחלטה 

לאחר שעיינתי בחומר שמעתי את חקירת המבקש סברתי שהוא זכאי "לכאורה" לפיצויים לפי החוק  ושיש ליתן לו  תשלום תכוף בסכום  גלובלי של 20,000 ₪ (לפני שכ"ט). סוגיות לגופן יתבררו בתביעה העיקרית. 

להלן אפרט את הטעמים  להחלטתי

המבקש זכאי "לכאורה" לפיצויים לפי החוק

תשלום תכוף ניתן כשסבור ביהמ"ש כי "לכאורה זכאי המבקש לפיצויים לפי חוק זה"  כאמור בסעיף 5ב(א) לחוק. הקביעה לכאורית, בלבד, הן במישור החבות והן במישור הנזק, ואינה נחרצת. היא מתבצעת בהליך פשוט ומהיר המסתיים, ככלל, בישיבה אחת שאינה  "חזרה גנראלית" למשפט. זאת להגשמתו כתרופה מהירה  לצורך חיוני שנמנה ברשימת הצרכים שהוכרה בחיקוק.

אין יומרה לבחון לעומק וביסודיות טענות תביעה והגנה ולדון בדקדקנות בסוגי הנזק לפרטיו.נבחנת תמונה הלכאורית לרקע ככלל הנתונים בהם במקרה זה גם קיום נכות קבועה תקופת הנכות הזמנית ושיעורה.

לרקע האמור, ובשים לב לטענות ההדדיות אזכיר שממילא, אין מכריעים גם בשאלת רמת תפקודיות הנכות, ושיעור גריעת השכר שבקשר סיבתי לתאונה, אלא מבררים האם מתקיימים הצרכים המזכים, בכפוף לחוק לכאורה, בתשלום אגב, נלקחת בחשבון גם סיטואציה בה בסופו של דבר יחויב המבקש בהחזר למשיבה  בסעיף 5ז לחוק. אסמכתאות לאמור לעיל מצויות בחיקוקים בפסיקה ובביקורת. אפנה בלי למצות לאלה: א. סעיפים 5-5ז לחוק ובתקנות התשלומים התכופים. ב. כב' הש'. לוין ברע"א 2523/91 סעדי עלי נ' טאהה, פ"ד מה(5) (14.11.91) (להלן: "עניין טאהה"). ג. כב' הש' נתניהו בע"א 387/2 קרנית נ' ויקטור אסידו פ"ד  מ (4) 213, עמוד 219 (20.5.85) (להלן: "עניין אסידו"). ד. על כך שאין בשלב זה כניסה בגדרו לפרטי הנזק לסוגיו  כב' הש' אור ברעא 5012/03 אביהו קריצר נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים (לא פורסם, 4.11.2003) (להלן: "עניין קריצר"). ה. על אופן בדיקת סעד ראו גם כב' הש' ריבלין ברע"א 9275/03 אברהם פינטו נ' יונה יונה פ"ד נח (2) 295, 299 (30.11.2003) (להלן: "עניין פינטו"). ו. אליעזר ריבלין תאונת הדרכים- תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים 811-847 מהדורה רביעית 2012) (להלן: "ריבלין").